מדריך טיולים טיולי טיפוס הרים

טיול בהרים

שיתוף
״נוף הרים צלול כיין״, רק אדם המטייל בהרים יוכל לחוות בצורה חיה את עומק משמעות המשפט הזה שנכתב לפני שנים כה רבות על-ידי נעמי שמר ועד היום מוכר לכל אדם בישראל. כדור הארץ שלנו עשיר בסוגים רבים של הרים המאופיינים במגוון רחב של תנאים גאולוגים, צורות וגבהים שונים. בין אם מדובר בהרים מדבריים, מושלגים, מסולעים או מיוערים, בכל הר אליו תגיעו יחכו לכם מסלולי טיול  שונים ומפתיעים.
אחראי לתוכן:
מערכת Outdooractive


המלצות

מבט כולל על כל האזורים

מדוע אנשים אוהבים לטייל בהרים?

טיפוס וטיול בהרים נחשב לדבר יוקרתי שכן לא כל אחד מסוגל להעפיל לפסגה. בעיקר בימים עברו העובדה שהרבה פסגות טרם נכבשו על ידי האדם העניקה תחושת סיפוק והרפתקנות רבה לאלו שהעפילו אליהן לראשונה. טיול בהרים מעניק נקודת מבט אחרת ורחבה על העולם.

טיפוס הרים בראי ההיסטוריה

העובדה שבימים עברו הסכנות הטמונות בטיולים בהרים היו גדולות יותר מאשר כיום, לא הרתיעה אנשים רבים מלטייל בהם. כך תועדו בספרי ההיסטוריה העפלות לפסגות הרים עוד מלפני הספירה כאשר במהלך השנים ועד היום נשברים עוד ועוד שיאי גובה חדשים.
תחושת שיא בכיבוש הר
תחושת שיא בכיבוש הר
תמונה: מערכת Outdooractive

מטפסי הרים מפורסמים וההישגים שלהם

שמו של כל אדם שכובש לראשונה פסגת הר שטרם נכבשה בעבר מובטח בספרי ההיסטוריה. כיבוש מוצלח של פסגה כולל גם תיעוד מדויק שלה ושל המסלול המוביל עליה. בשנים עברו מדובר היה בתהליך תיעוד שארך שנים רבות.

• ג'ק באלמט הצרפתי ומכרו מיכאל גבריאל פקארד כבשו ראשונים בשנת 1786 את פסגת המון בלאן הצרפתי הנחשב עם גבוהו המתנשא ל 4,810 מטרים להר הגבוהה ביותר בקרב הרי האלפים.

• אדוורד ויימפר שהעפיל לפסגת הר מאטרהורן בשנת 1865, נחשב לאדם הראשון שעשה זאת.

• התיעוד הראשון של כיבוש הר אוורסט המפורסם הינו משנת 1953, לכיבוש זה מיוחסים אדמונד הילארי הניו-זילנדי והמלווה הנאפלי שלו טאנסינג נורגאי.

אדמונד הילארי וטאנסינג נורגאי
אדמונד הילארי וטאנסינג נורגאי
כבשו לראשונה את פסגת הר האוורסט הנחשב לגבוהה ביותר בעולם תמונה: By Jamling Tenzin, CC BY-SA, via Wikimedia Commons

ספורט על הקצה - הסכנות הטמונות בהעפלה לפסגות הרים

העובדה שהעפלה לפסגת הר הינה דבר לא פשוט צריכה להיות ברורה! במיוחד בהרים גבוהים ותלולים במיוחד מדובר לא פעם בסכנה ממשית. את הסיכונים הטמונים בהעפלה לפסגות הרים ניתן לחלק לשני סוגים עיקריים:

 

1. סיכונים הקשורים לאדם: 

סיכונים אלו מתקשרים לאחריות וליכולת האישית של האדם המטייל. מדובר בסיכונים, כמו למשל: כושר גופני, חוסר בניסיון ובמיומנות הדרושה לטיפוס, הבנה והתמצאות שגויה במפות השטח, פחד גבהים, הצטיידות לא נכונה במזון ובשתיה, הערכה שגויה של מזג האוויר ותנאי השטח, הצטיידות בציוד ובנעליים שלא מתאים לסוג הטיולים ועוד.

2. סיכונים הקשורים לכוחות הטבע:

סיכונים אלו מתקשרים לתנאים לא צפויים הנוצרים בטבע. מדובר בסיכונים, כמו למשל: מבול, ירידת שלגים, קרח, קפאון, מפולות אבנים ושלגים, בקיעת סלעים ועוד.

התכוננות טובה מראש ולמידה של תנאי השטח והטבע יכולה למנוע חלק מהסיכונים המצויין לעיל.

איזה ציוד נחוץ לטיפוס הרים?

ציוד של מטפסי הרים
ציוד של מטפסי הרים
תמונה: מערכת Outdooractive
על כל אדם היוצא לטייל בהרים להצטייד בציוד המתאים במיוחד לכך. מעבר להיבט הבטיחותי, ציוד טוב גם יכול במידה רבה לתרום להנאה. כמובן שכמות וסוג הציוד הנדרש תלוי בסוג ובמשך הפעילות המתוכננת. באתר Outdooractive אנו מבחינים בין טיולי הרים, טיפוס ויה פראטה, טיולים בגובה רב וטיולי טיפוס אלפיני. על כל אדם לברר מראש מהו הציוד הנדרש ולהצטייד בו בטרם היציאה לטיול! הצטיידות נכונה ומתאימה הינה בגדר חובה שכן היא מונעת תאונות ומצילה חיים!
כך למשל במידה והחלטת לצאת לטיול טיפוס, מעבר לכושר הגופני הבסיסי הנדרש, עליך להצטייד בקסדה ובמעט חפצים ואביזרי טיפוס ככל האפשר. מידע מורחב לגבי הציוד הנדרש ניתן למצוא בדפי המידע היעודיים של Outdooractive:

אימון למטפסי הרים

מטפס הרים באימון
מטפס הרים באימון
תמונה: מערכת Outdooractive
על כל אדם המעוניין להעפיל לפסגות הרים להיות מוכן פיזית ונפשית לכך. כך למשל, החל מגובה של כ-3,000 מטרים מתחיל הלחץ האטמוספירי לצנוח מה שגורם לריכוז החמצן שבאוויר להידלל ולרדת בצורה משמעותית. מצב זה מוכר בשם ״מחלת גבהים״, כלומר, מצב בו תאי הדם האדומים אינם יכולים להעביר מספיק חמצן לתאי הגוף. במצב זה נדרש מאמץ יתר של הלב והריאות על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה למוח ולשאר רקמות הגוף, בפועל הדבר מתבטא בכך שבכל שאיפה יורדת כמות החמצן המוכנסת לריאות וכתוצאה מכך מתפתחות נשימת יתר (היפרוונטילציה). הימצאות במצב שכזה גורמת לנזקים רבים לכל רקמות הגוף ובמיוחד למוח. מחלת גבהים נחשבת לאחת הבעיות השכיחות והמסוכנות ביותר בקרב המטפסים לגובה. כיום הרפואה המודרנית מציעה תרופות שעשויות להקלה בהתמודדות עם המחלה אך יש להיוועץ עם רופא בטרם הנטילה של תרופות אלו! כמו כן יש להקפיד על עליה הדרגתית ומבוקרת ושהייה של כ-24 שעות לפחות בכל גובה חדש לצורך הסתגלות.

מעבר לכך, גם הפקטור של הכושר הגופני האישי משחק תפקיד חשוב מאוד ביכולת העפלה לפסגות הרים גבוהות. כאשר מטפסים לגבהים אדירים הדבר כרוך במאמץ גדול שאסור להמעיט בערכו. לכן במידה וטרם טיפסת על הרים גבוהים בעבר, עליך לערוך אימון כושר מקדים. כך מומלץ למשל לערוך אימון הכולל מאמץ גופני של 45-60 דקות לפחות פעמיים בשבוע (מאמץ שיעלה את קצב הדופק לכל היותר ב-60%). במידה וברצונך לצאת לטיול רב-יומי, עליך לערוך את האימונים האלו במשך לפחות 3 חודשים טרם היציאה לטיול.